מודִים אֲנַחְנוּ לָךְ שֶׁאַתָּה הוּא ה’ אֱ-להֵינוּ וֵא-להֵי אֲבותֵינוּ לְעולָם וָעֶד,
צוּרֵנוּ צוּר חַיֵּינוּ וּמָגֵן יִשְׁעֵנוּ אַתָּה הוּא. לְדר וָדר נודֶה לְךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ,
עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶךָ, וְעַל נִשְׁמותֵינוּ הַפְּקוּדות לָךְ.
וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יום עִמָּנוּ וְעַל נִפְלְאותֶיךָ וְטובותֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת.
עֶרֶב וָבקֶר וְצָהֳרָיִם. הַטּוב כִּי לא כָלוּ רַחֲמֶיךָ.
הַמְרַחֵם כִּי לא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ כִּי מֵעולָם קִוִּינוּ לָךְ:
אֶשְׁאַל אֱלֹהַי יִגְאֲלָה שְׁבוּיִים יֶאְסוֹף זְרוּיִים
בִּזְכוּת מְכֻנָּה אַב הֲמוֹן לְגוֹיִם יִזְכּוּ לְחַיִּים
עֵת יִקְרְאוּ בִּשְׁמוֹ יְהוּ עֲנוּיִים כִּי הֵם רְצוּיִים
בִּזְכוּת אֲשֶׁר גָּלָה לְנַהֲרַיִם הוֹלִיד נְקִיִּים
נַעְלֶה לְאַרְצֵנוּ בְּשִׁיר וְזִמְרָה וּבְרוֹן וְהַדְרָה
בִּזְכוּת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמָהּ גְּבִירָה יִסְכָּה וְשָׂרָה
סימן אני יוסף בן ישראל, תימן
36
•
עמוד