19 / 48
אליהו הצדיק היה מחזר על תפוחי רעב שבירושלים. פעם אחת מצא תינוק, שהיה
תפוח ומוטל באשפה. אמר לו: מאיזה משפחה אתה. אמר לו: ממשפחה פלונית אני.
אמר לו: כלום נשתייר מאותה משפחה? אמר לו: לאו, חוץ ממני. אמר לו: אם אני
מלמדך דבר, שאתה חי בו, אתה למד? אמר לו: הן. אמר לו: אמור בכל יום - שמע
ישראל ה‘ אלהינו ה‘ אחד. אמר לו: הס. שלא להזכיר בשם ה‘, שלא לימדו אביו ואמו.
מיד הוציא יראתו מחיקו, ומחבקה ומנשקה, עד שנבקעה כריסו, ונפלה יראתו לארץ,
ונפל הוא עליה.
תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף סג, ע“ב
ב
ָ
ר
ָ
יש מבני האדם הנותנים צדקה, שאינם נותנים אלא למי שהוא שבור או עיוור או ג
ת או מי שהוא סגי נהור. אבל אם רואים עני, אף על פי שהוא בערום ובחוסר
ֶ
פ
ֶּ
ל
ַ
או י
כל, ועל הארץ ישן ובגדיו קרועים, אם הוא שלם בגופו יאמרו: זה עשי“ר נקרא - ראשי
תיבות: עיניים, שיניים, ידיים, רגליים, ואסור ליתן לו צדקה, כדי שלא ילמד שלא
לעשות מלאכה, ויטיל עצמו על הציבור וגם ילמדו אחרים ממנו. גם בזה לא בחר ה‘,
שהם לא ידעו בינה, שאף על פי שגופו שלם, דעתו חסר.
(1988)
חכם יעקב דוויק הכהן, דרך אמונה, עמ‘ קסא, הוצאת מכון הכתב, ירושלים תשמ“ח
( ביקר
1877)
( בחלב )ארם צובא(. שימש כחכם באשי. בשנת תרל“ז
1838)
חכם יעקב דוויק הכהן נולד בשנת תקפ“ח
.(1919)
בארץ ישראל. בחיבוריו: ’שארית יעקב‘ ו‘משכנות יעקב‘. נפטר ביום ב‘ בסיון שנת תרע“ט
19
•
עמוד