מעיל חכמים - שמש צדקה ומרפא

23 / 48

אמר רבי לוי: אפילו אני מבקש לשתוק, דינה של ריבה אינו מניח אותי לשתוק. מעשה
בשתי נערות שירדו לשתות ולמלאת מים, אמרה אחת לחברתה: למה פניך חולניות?
אמרה לה: כלו מזונותיה, וכבר היא נטויה למות. מה עשתה? - מלאה את הכד קמח
והחליפו, נטלה זו מה שביד זו. וכיון שהרגישו בה, נטלוה ושרפו אותה.
אמר הקדוש ברוך הוא: אפילו אני מבקש לשתוק, דינה של נערה אינו מניח אותי
לשתוק, זה הוא שכתוב: הכצעקתה - הכצעקתם אינו אומר אלא הכצעקתה, ואיזו זו
דינה של נערה.
בראשית רבא, פרשת וארא, פרשה מט, פסקה ו
כל כך גדול עוון הגזל, שלא נחתם גזר דין על דור המבול אלא בעוון הגזל, ופה - הוא
גוזלו ממש, שראה מה כתוב: ’לא תאמץ את לבבך מאחיך‘ - מעני אין כתוב כאן,
אלא - מאחיך, לומר ששניהם שווים באותו ממון, ובאמצו את לבבו וקופץ יד ממנו,
הרי הוא גוזלו - מה שהוא שלו ממש. וכשם שנשתנו סדרי בראשית בדור המבול, גם
עתה כמו כן בעוון הגזל, ישתנה מזל זה.
(2000) חכם יהודה בן עטר, מנחת יהודה, עמ‘ צו, פרשת משפטים, אהבת שלום, ירושלים, תש“ס
( בעיר פאס שבמרוקו. לצרכי פרנסתו עסק בצורפות. בשל הגזרות, נאלץ 1655) חכם יהודה בן עטר נולד בשנת תט“ו
( לנדוד למכנאס, כשחזר לעיר פאס שימש כאב בית הדין, ועמד בראש הקהילה. בין חיבוריו: ’מנחת 1701) בשנת תס“א
.(1732) יהודה‘ ו‘שיר מכתם‘. נפטר ביום י“ט סיוון תצ“ג
23 • עמוד