מעיל חכמים - שמש צדקה ומרפא

28 / 48

עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ עֹשֵׂה כֻלָּם ה‘.
ספר משלי, פרק כב, פס‘ ב
ה. ֵ א ְ אמר רבי תנחום בן רבי חייא: ביום טובתו של חברך היה עמו בטובה, וביום רעה ר
ה היאך לעשות עמו חסד ולהציל אותו ממנו. כך הייתה ֵ א ְ אם נזדווג לחברך יום רעה, ר
אמו של ר‘ תנחום בן ר‘ חייא עושה: ביום שהייתה לוקחת לו ליטרא אחת של בשר,
לוקחת לו שתיים, אחת לו ואחת לעניים; ביום שהייתה לוקחת לו אגודה אחת של
ירק הייתה לוקחת לו שתיים, אחת לו ואחת לעניים.
מדרש פסיקתא דרב כהנא, פסקה כח
’חסד ואמת נפגשו‘ - רצה לומר: מי שעושה צדקה לשמה, דהיינו חסד של אמת, אז
’צדק ושלום נשקו‘ - רצה לומר: מידת הצדק ומידת השלום נתקשרו יחד פנים בפנים,
כאדם הנושק את חברו פנים בפנים, ואז מתרבה השפע בעולם, והרחמים מתגברים,
ומומתקים הדינים, ויהיה שבע בעולם.
וזהו גם כן שרמז הפסוק: ’שמע ישראל ה‘ אלוהינו ה‘ אחד‘ - שישראל מזהירים זה
לזה ואומרים זה לזה: שצריך לקשר המידות יחד הוי“ה שהוא שם הרחמים וא-לוהינו
שהוא דין, צריך לקשרם ולחברם יחד, וזהו: ה‘ אחד - שיהיו כולם פנים בפנים, ולחבר
אותם יחד על ידי אהבת ה‘, שנהיה אוהבים אותו, בכל נפשנו ובכל מאודנו, דהיינו
במצוות הצדקה.
(1989) חכם עמור אביטבול, עומר מן, עמ‘ רסג, מכון בית עובד, ירושלים, תשמ“ט
( בצפרו במרוקו. עסק לפרנסתו במסחר, והיה יושב והוגה בתורה 1782) חכם עמור אביטבול נולד בשנת תקמ“ב
.(1854) בלילות. בחיבוריו הרבים: ’עומר תנופה‘ ו‘שירת העומר‘. נפטר לאחר מחלה ארוכה, ביום א‘ שבט תרי“ד
28 • עמוד