30 / 48
אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה‘.
ספר תהלים, פרק מא, פס‘ ב
הלל הזקן, בכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעיק. חציו היה נותן לשומר בית
המדרש, וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו. פעם אחת לא מצא להשתכר, ולא
הניחו שומר בית המדרש להיכנס. עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי
א-לוהים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו: אותו היום ערב שבת היה, ותקופת טבת
הייתה, וירד עליו שלג מן השמים. כשעלה עמוד השחר אמר לו שמעיה לאבטליון:
אבטליון אחי, בכל יום הבית מאיר והיום אפל, שמא יום המעונן הוא? הציצו עיניהן
וראו דמות אדם בארובה, עלו ומצאו עליו רום שלוש אמות שלג. פירקוהו והרחיצוהו,
וסיכוהו והושיבהו כנגד המדורה. אמרו: ראוי זה לחלל עליו את השבת.
תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף לה, ע“ב
דחיית נפשות מכל סיבה שהיא, גם זו הנראית כשרה למהדרין ולשם שמים, אינה
אלא עצת יצר הרע ומקורה בחטא. הרמב“ם, זיכרונו לברכה, בהלכות תלמוד תורה
כתב: שתלמיד שאינו הגון מחזירים אותו למוטב, ומנהיגים אותו בדרך ישרה. ההלכה
ברורה: אין דוחים, אלא מקרבים ומחנכים ומוכיחים עד שיתוקן. וכן ציוונו רבותינו: ’הווי
מתלמידיו של אהרן: אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה‘
(1995)
חכם לוי סעדיה נחמני, וענתה השירה הזאת, מידותיו של אהרן, עמ‘ יח, ירושלים, תשנ“ה
( עלה לארץ, ועמד בראש ישיבת
1964)
(, במרכש במרוקו. בשנת תשכ“ד
1921)
חכם לוי סעדיה נחמני נולד בשנת תרפ“א
.(1995)
’אוהל מועד‘. חיבר את הספר ’ברית הלוי‘. נפטר ביום ז‘ שבט תשנ“ה
30
•
עמוד