מעיל חכמים - שמש צדקה ומרפא

25 / 48

בימיו של רבי תנחומא היו צריכים ישראל לתענית. באו אצלו, אמרו לו: רבי, גזור
תענית. גזר תענית יום ראשון, יום שני, יום שלישי, ולא ירד גשם. נכנס ודרש להם.
אמר להם: בני, התמלאו רחמים אלו על אלו והקדוש ברוך הוא מתמלא עליכם רחמים.
עד שהן מחלקים צדקה לענייהם, ראו אדם אחד נותן מעות לגרושתו. באו אצלו ואמרו
לו: מה אנו יושבים פה, והמעשה שם?! אמר להם: מה ראיתם? אמרו לו: ראינו אדם
פלוני, נותן מעות לגרושתו. שלח אחריהם והביאם. אמר לו: מה היא לך זו? אמר לו:
גרושתי היא. אמר לו: מפני מה נתת מעות לגרושתך? אמר לו: ראיתי אותה בצרה,
והתמלאתי עליה רחמים. הגביה רבי תנחומא פניו למעלה ואמר: ריבון כל העולמים,
זה שאין לזו עליו מזונות, ראה אותה בצרה ונתמלא רחמים עליה, אתה שכתוב בך
’חנון ורחום‘, ואנו בניך בני ידידיך בני אברהם יצחק ויעקב, על אחת כמה וכמה.
תרגום מדרש בראשית רבה, פרשה לג, פסקה ג
מי שלא טעם טעם עניות, אינו יכול להכיר בצער העניים, ולכן צריך העשיר לצייר
בעצמו כאילו הוא עני ומוצרך, ועל ידי זה יתפעל לרחם על העני ולתת לו צדקה, וזה
שנאמר: ’את העני עמך‘.
(1971) חכם צבי דידי, ארץ צבי, עמ‘ תרכג, דפוס ארזי-תל אביב, טבריה, תשל“א
( עלה לארץ והתיישב בטבריה. נפטר, לאחר מחלה 1949) ( בג‘רבה. בשנת תש“ט1929) חכם צבי דידי נולד בשנת תרפ“ט
(. השאיר אחריו את הספר ’ארץ צבי‘.1980) ממושכת, ביום ב‘ תמוז תש“מ
25 • עמוד