33 / 48
שמואל ואבלט היו יושבים, והיו אותם אנשים שהולכים לאגם. אמר לו אבלט לשמואל:
זה האיש, ילך ולא יבוא. ינשך אותו נחש ומת. אמר לו שמואל: אם בן ישראל הוא -
ילך ויבוא. עודם יושבים, הלך ובא. קם אבלט, הטיל משאו, מצא בה נחש חתוך ומוטל
בשתי חתיכות.
אמר לו שמואל: מה מעשיך? אמר לו: כל יום, היינו מרימים לחם זה עם זה ואוכלים.
עכשיו היה אחד מאתנו, שלא היה לו לחם, היה מתבייש. אמרתי להם: אני אעמוד
וארים. כשהגעתי אליו, עשיתי עצמי כמי שלוקח ממנו, כי כך שלא להתבייש. אמר
לו: מצווה עשית.
תרגום תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קנו, ע“ב
אותו המלאך, שנברא מן הצדקה, אינו מניחו להיפרע ממנו, אלא רץ ובא בין מלאכי
מרום, ומלאכי מרום מניחים לו לעבור ביניהם, ועוזרים לו ואומרים לו לפני הקב“ה:
פלוני בן פלוני, שנגזר דינו להיאבד, זכות גדולה יש בידו. והמלאך הממונה על
הפורענות אומר: וכי רק עבירה אחת בידו, הלא אלף עבירות עשה. ואיך בזכות, אחד
שבידו, ימחלו לו כל עוונותיו. והם אומרים: הזכות, זה שעשה, שקול כנגד כל העבירות
- שנתן צדקה, והחייה לעני, והמקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם ומלואו.
(1994)
חכם דוד הכהן, קול דודי, דף סד, עמ‘ ב, מהדורה ב, תשנ“ד
( התמנה כרב העיר תאטווין. בחיבוריו:
1903)
(. בשנת תרס“ד
1866)
חכם דוד הכהן אל-מג‘רבי נולד בג‘רבה בשנת תרכ“ז
.(1938)
’נאות מדבר‘, ’כוס ישועות‘. נפטר ביום כ“ה בחשון תרצ“ט
33
•
עמוד