36 / 48
גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ,
וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה.
ספר יחזקאל, פרק טז, פס‘ מט
כשהיה מזדמן עני לסדום, נתנו לו, כל אחד ואחד, דינר, וכתוב שמו עליה, ולחם לא
היו נותנים לו. כשהיה מת, בא כל אחד ואחד ולוקח שלו.
תרגום תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף קט, ע“ב
עיקר זעקתם היתה, שהיו להם בעלי חוב, והם רוצים ליקח מבני אדם אלו העניים,
ממעות שנתנו להם בני אדם לצדקה.
האומנם כבר כתבנו שאין אדם נתפס בחובו בגופו, ואין כוח ביד הבעל חוב לתפוס
חובו, או לעשות מלאכה להשכיר את עצמו לשלם לבעל חוב, ואפילו שכתב תנאי זה
בשטר - אין בו מועיל, מהטעם של ’לי בני ישראל עבדים‘. זאת ועוד אחרת: מהטעם
שלא נתנו לו צדקה זאת, אלא כדי לפרנס בניו ובנותיו, וכבר כתבנו משם ’הגהות
מרדכי‘, זכרונו לברכה: שבניו ובנותיו יכולים לעכב על ידו, שלא לשלם לבעל חוב, וזהו
שנאמר: ’ותהי צעקת העם ונשיהם גדולה אל אחיהם היהודים.‘
(1987)
חכם יוסף בן ג‘וייא, טל אורות, חלק ב דרשות, עמ‘ קצא, אור ודרך, ירושלים, תשמ“ז
חכם יוסף בן ג‘וייא נולד בעיר צפת. אביו נפטר בילדותו, ואמו גדלה וחינכה אותו, והוא קרוי על שמה ג‘וייא, שפירושו
(, עקב רעידת האדמה, עבר לגור בירושלים.
1759)
( יצא לאירופה בשליחות. בשנת תק“כ
1742)
אבן יקרה. בשנת תק“ב
(. ספרו ’טל אורות‘ יצא לאור לאחר מותו.
1768)
נפטר ביום ג‘ מנחם אב תקכ“ח
36
•
עמוד