19
•
עמוד
חכם יוסף משאש
מספר על ההתעוררות לעלייה, ומה שגדר בעדם מלעלות.
ומאותו היום חזר אותו הזיק הקדוש ונעשה בליבי לשלהבת גדולה, והתחלתי
לעורר הציבור לעלייה. ואך לא הועילו דבריי כלום, כי יהודי אלג’יריין, ליבם היה
אטום חתום סתום משמוע דבר זה, מרוב השלווה והשקט וכל טוב שהיו חיים בו.
ובפרט מחסרון ידיעתם השפה העברית המדוברת בארץ. ...
קבלתי מברק ממרוקו ... ותכף נסעתי ומצאתי שם, התעוררות גדולה לעלייה, וגם
הרבה ידיעות ממצב הארץ. ואמנם הרבה תיירים עלו והביאו דיבת הארץ, מחסרון
הגשמיות והרוחניות, לכן רפו ידינו, ועוד פרנסתנו המצויה בריווח גדול, והשקט
והשלווה, והשבע הגדול, שבו היינו חיים, הוסיפו לגדור בעדנו מלעלות אל הארץ.
ואמנם העלייה לא פסקה, רק הלכה לאט לאט, והלכה וגדלה בשנת התש”ז.
אוצר המכתבים, חלק א’, הקדמת המחבר, עמ’ 71, הוצ’ אוצרות המגרב, מכון בני יששכר, י-ם. תשנ”ח (8991)
חכם יוסף משאש
נולד בשנת תרנ”ב (2981) בעיר מכנאס שבמרוקו.
בשנת תרפ”ד (4291), בהיותו בגיל 13, נבחר לכהן כרבה הראשי של העיר תלמסאן שבאלג’יר.
בשנת תש”א (1491) לאחר פטירת חכם משה טולידאנו, חזר לעיר מכנאס לשמש בה כדיין. עם
חזרתו, חכם יוסף משאש זכה לשאת חן בעיני מלך מרוקו, וקיבל ממנו אות כבוד.
חכם יוסף משאש היה צייר בחסד, ושערי ספריו מעוטרים בציוריו. לשונו כעט סופר מהיר, ובין חיבוריו פזורים
שירים רבים, שנכתבו על ידו בחרוזים ובשפה מליצית ונאה.
בשנת תשכ”ד (4691) עלה לארץ ישראל והתיישב בעיר חיפה. בשנת תשכ”ח (8691) נבחר לכהן כרבה הספרדי
של העיר חיפה. בישראל חכם יוסף משאש המשיך בדרכו לגמול חסדים עם הבריות - הרבה לבקר בבתי חולים,
והיה למשענת לפצועי מלחמות ישראל. הורים שכולים מצאו בו נחמה ועידוד.
חכם יוסף משאש חיבר 84 ספרים, ביניהם: ‘אוצר המכתבים’, ‘נר מצווה’, ‘נחלת אבות’, ושו”ת ‘מים חיים’.
חכם יוסף משאש נלקח לבית עולמו ביום ב’ בשבט תשל”ד (4791), ומנוחתו כבוד בבית העלמין בחיפה.
ת ש ל ״ ד
•
י ש ר א ל
•
ת ר נ ״ ב
•
מ ר ו ק ו