

25-24 ׳
עמ
ספר משלי, פרק כב, פס׳ כב
אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא.
תרנגולת פטומה ויין ישן. תרגום תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף סז, ע״ב
71 ׳
׳אל תגזול דל׳ - לומר שאינו דל. חכם אברהם ענתבי, )חלב(, ספר אהל ישרים, שער הגמול, עמ
לא הספקתי לפרוק מן החמור עד שיצאה נשמתו. תרגום תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כא, ע״א
שאין העניות מן העברות ואין העשירות מן הזכיות. חכם יהודה בן מויאל, )תארודנת(, שבט יהודה, עמ׳ קפה
27-26 ׳
עמ
ספר משלי, פרק כב, פס׳ ב
עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ עֹשֵׂה כֻלָּם ה׳.
כך הייתה אמו של ר׳ תנחום בן ר׳ חייא עושה. מדרש פסיקתא דרב כהנא, פסקה כח
כאדם הנושק את חברו פנים בפנים. חכם עמור אביטבול, )צפרו(, עומר מן, עמ׳ רסג, מכון בית עובד
מעשה בשני תינוקות שהיו מן שכונה אחת. דברים רבה, פרשת עקב
להיות העשיר והמסכן בחבורה אחת. חכם שלמה וזאן, )תוניס(, יריעות שלמה, עמ׳ לא
29-28 ׳
עמ
ספר תהלים, פרק מא, פס׳ ב
אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל.
הלל הזקן, ראוי זה לחלל עליו את השבת. תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף לה, ע״ב
דחיית נפשות אינה אלא עצת יצר הרע. חכם לוי סעדיה נחמני, )מראכש(, וענתה השירה הזאת, מידותיו של אהרן, עמ׳ יח
כאשר היו רבים רבי חנינא ורבי חייא. תרגום תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פה, ע״ב
׳למוד מן העבים׳ - שמריקים הגשם בכל מקום. חכם שמואל שאול סרירו, )פאס(, דרושי מהרש׳׳ש סירירו, ח״ב, עמ׳ רל
31-30 ׳
עמ
ספר משלי, פרק י, פס׳ ב
לֹא יוֹעִילוּ, אוֹצְרוֹת רֶשַׁע; וּצְדָקָה, תַּצִּיל מִמָּוֶת.
רבי עקיבא, היתה לו בת. תרגום תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קנו, ע״ב
העושר הוא פיקדון ביד העשיר. חכם אליעזר ידיד הלוי, )חלב(, דבר אליעזר, עמ׳ רכד, ישיבת קדושת יום טוב
שמואל ואבלט היו יושבים, והיו אותם אנשים שהלכים לאגם. תרגום תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קנו, ע״ב
אותו המלאך, שנברא מן הצדקה, אינו מניחו להיפרע ממנו. חכם דוד הכהן, )ג׳רבה(, קול דודי, דף סד, עמ׳ ב
33-32 ׳
עמ
ספר בראשית, פרשת וירא, פרק יח, פס׳ יט
וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה׳ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט.
רבה בר בר חנה, שברו לו הסבלים חבית של יין. תרגום תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פג, ע״א
להניח המשפט לצד אחר ולעשות האמת והצדק. חכם רפאל משה בולה, )סלוניקי(, חיי עולם, הנהגת הדיינים, דף צד, ע״א
בסורא לא אוכלים עטינים, בפומבדיתא אוכלים עטינים. תרגום תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק, ע״א
25 ׳
לא מפני שהוא מסכן, אלא מפני שהוא צריך. חכם שלמה ילוז, )טבריה(, שו״ת אשר לשלמה, חלק א, עמ
44
•
עמוד