32-33 / 52
צרור החיים
הִתְנַעֵר, מֵעָפָר קוּם,
לְבַשׁ בִּגְדֵי עֲבוֹדָתְךָ, אֲבִי.
טֹל אֶת הַמַּפְתְּחוֹת )שִׁקְשׁוּקם
נִדְמֶה עַתָּה כְּמוֹ הֵד פַּעֲמוֹנִים רָחוֹק(,
אֶת הַכְּרִיכִים, אֶת מַטְבְּעוֹת הַכֶּסֶף,
אֶת צְרוֹר הַחַיִּים הַזֶּה - הַפָּשׁוּט
עַד עֶצֶב. עֲמֹד עוֹד פַּעַם
אַחַת לְפָחוֹת עַל סַף
הַדֶּלֶת, כְּאָדָם הַמִּתְעַתֵּד
לָשׁוּב לְבֵיתוֹ
עִם רֶדֶת
עֶרֶב.
אלי אליהו, צרור החיים, בתוך עיר ובהלות, הוצ‘ עם עובד, תשע“א )1102(, עמוד 27
וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן. בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ
משלי, פרק ג, פסוקים ה-ו
חכם יצחק צאלח מכמל
מלמד שלא ירפה ממלאכתו לפרנסה, שזה גם כן נחשב לצורך קדושה.
ואל יאמר אדם: אין לי עוד מעתה לעסוק במשא ומתן, ולא בשום מלאכה,
כי אם אשים כל מעשיי, דיבורי ומחשבתי בתורה, למען אוציא את כל חלקי
נשמתי על דבר קדושה.
לא כן הוא, כי אי אפשר זה בלא זה. אם אין קמח אין תורה, וכלל הוא
ביד האדם, בכל דרכיך דעהו, וזה גם כן נחשב לצורך קדושה, ולא תרפה
ממלאכתו המוטלת עליו לפרנס את עצמו ובני ביתו. כמו שנאמר בגמרא:
’שלושה צריכים חיזוק - תורה, תפילה ודרך ארץ‘ - שגם העסק צריך
האדם לשים עין שכלו והשגחתו עליו ולא ילך בעצלתיים.
ספר דבר בעתו - דרוש ג‘, עמוד 442, הוצ׳ המכון לחקר יהדות בבל, אור יהודה, תשס“א )1002(
נולד ביום י“ג תשרי תרל“ו )5781( בבגדאד שבעיראק. למד ב‘מדרש תלמוד תורה‘ ובישיבת ’בית
זילכה‘. בשנת תרנ“ח )8981(, בהיותו בן 32, נפטר אביו. אמו פרנסה את המשפחה כדי שבנה ימשיך
ללמוד תורה.
בשנת תרס“ה )5091( חכם מכמל עלה לארץ ישראל עם כל משפחתו. המשפחה ביקרה במקומות
הקדושים, והתגוררה בירושלים כמה חודשים, בשל המצב הבריאותי, שבה המשפחה לבגדאד.
בשנת תרס“ו )6091( שימש כמורה לתנ“ך, תלמוד ועברית ב‘מדרש תלמוד תורה‘. בשנת תרע“ט )9191( החל
להכשיר מורים ב‘מדרש תלמוד תורה‘, ובנוסף שימש כמורה לשיעורי עברית, דקדוק ותולדות עם ישראל.
בשנת תש“י )0591( חכם יצחק צאלח מכמל עלה לארץ יחד עם כל משפחתו במסגרת עליית יהודי עיראק. תנאי
המגורים הגרועים במעברה הרעו את בריאותו, והוא נפטר עוד במעברה.
חכם יצחק צאלח מכמל נפטר בערב שבת, ד‘ סיוון תשי“א )1591(. הוא נקבר בהר המנוחות בירושלים.
בין חיבוריו הספרים: ’דבר בעתו‘ - דרושים למועדים, ו‘נתיבות יצחק‘ - חכמת העיבור ולוח השנה.
30
•
עמוד
31
•
עמוד